מוחמד עבד אל-והאב: بفكر في اللي ناسيني [בַפַכַּר פִי אלִּי נַאסִינִי], "אני חושב על זה ששוכח אותי"

ערבית מדוברת (מצרית), מתחילים (אמצע רמה 1) 

בזכות שיתוף של ההוגה והמשוררת הבאר-שבעית חביבה פדיה התוודענו לתופעת רשת מעניינת: אסתר ישורון, שמעלה ליו-טיוב קליפים של שירים ערביים קלאסיים בליווי כתוביות בעברית. אפשר להשתמש בקליפים שלה כדי לשמוע את השירים הישנים וגם ללמוד לא מעט ערבית על הדרך.

הנה השיר של מוחמד עבד אל-והאב, אחד הענקים של הלחן והשירה במצרים, שחי בקהיר בין השנים 1902 ו-1991 וזכה לכינוי موسيقار الأجيال [מוסיקאר אל-אַגְיאל] – המוסיקאי של הדורות (כלומר לא רק של דור אחד, אלא כזה שהתפרשׂ על כמה דורות ונתן להם נחמה, בידור וטעם לחייהם – כל מה שמקופל במילה הערבית היפה طَرَب טַרַבּ, שמילון איילון-שנער מתרגם כ"רטט, גיל; עליצות"). השיר נקרא بفكر في اللي ناسيني [בַפַכַּר פִי אלִּי נַאסִינִי], "אני חושב על זה ששוכח אותי", וכך מציגה אותו חביבה פדיה:

"בנסיעות הארוכות עם אקראם בדרךחברון היינו מרבים לשמוע את השיר המופלא הזה של עבדול ווהאב שיר שתופס בגאוניות את המורכבות של הציד והנצוד באהבה קטלנית והשיחה שלי לאחרונה עם חבר יקר ונואש כמו גם המחשבות על זכרון ושכחה הציפו בי בעוצמה את השיר הזה שאני מקדישה לחבר הזה. יש כאן גם תרגום בסיסי לעברית שחייבים להודות למי שטרחה עליו אם כי למי שלא מכיר כדאי לדעת שהדברים הם מאוד פואטיים במקור וביופי של הערבית... סבלנות פתיחה של 4 דקות ..."

הנה המילים הפותחות של השיר מתוך ויקיפדיה הערבית. את המילים כתב חֻסֵין א(ל)-סַּיִּד, משורר מצרי יליד איסטנבול (1916-1983).

بفكر في اللي ناسيني

وبنسى اللي فاكرني

وبهرب من اللي شاريني وادور عاللي بايعني

وادور ليه على جرحي وصاحب الجرح مش فاكر

واقول يا عيني ليه تبكي مدام الليل ملوش اخر

בַּפַכַּר פי אִללי נאסִינִי

ובַּנסַא אִללי פאכִּרְני

ובּהְרַבּ מִן אללי שַארִיני ואדַוַּר עַלא אללי בּיַּאעני

ואדוַּר לֵיה עלא גַרְחִי וּצַאחֶב אלגַרח מֻש פאכֶּר

וַאקוּל יַא עֵיני לֵיה תִבּכִּי מַדַאם אללֵיל מַלוּש אַאחֵ'ר

אני חושב על מי ששוכח אותי

ושוכח את מי שזוכר אותי

ובורח ממי שקונה אותי ומחפש את מי שמוכר אותי

ולמה אני מחפש אחר פגיעתי אם מי שנפגע אינו זוכר

ואגיד, יקירי [יא עיני] מדוע אתה בוכה בשעה שללילה אין סוף

בקטע הזה יש כמה צורות מעניינות של בינוני פועל בבניין 1, שמשקלו פַאעֶל: נַאסִי = שוכח; פַאכֶּר = זוכר; שַארִי = קונה. כדאי לזכור שבערבית מדוברת צורות אלו מתייחסות בדרך כלל דווקא לפעולה שהושלמה (ברוב הפעלים) – כך שאפשר לתרגם בלשון עבר: אני חושב על מי ששכח אותי, אני שוכח את מי שזכר אותי, אני בורח ממי שקנה אותי. המילה "צָאחֶבּ" (בעלים של-, חבר; כאן בטקסט "הבעלים של הכאב, של הפגיעה") אף היא במשקל זה.

בַּיַּאע = מוכר – זהו משקל "בעלי מלאכה", עם דגש באות השנייה – כמו נַגַּ'אר (נגר), חַדַאד (נַפָּח). מַדַאם (או בשתי מלים, "מַא דַאם") = כל עוד. מַלוֹש, מַלוּש = אין לו (מַא-לו-ש).