13 עובדות מדהימות על אותיות השמש ואותיות הירח

ערבית ספרותית, ערבית מדוברת, כל הרמות

1

14 אותיות מתוך 28 האותיות של הערבית מכונות "אותיות שמש" (בערבית الحروف الشّمسيّة אַלְחֻרוּף אַ-שַּמְסִיַּה, "האותיות השמשיות"), ו-14 האותיות האחרות מכונות "אותיות ירח" (בערבית الحروف القمريّة אַלְחֻרוּף אַל-קָמָרִיַּה, "האותיות הירחיות"). אותיות השמש בערבית הן האותיות ت (תאא), ث (ת'אא), د (דאל), ذ (ד'אל), ر (ראא), ز (זאי), س (סין), ش (שין), ص (צאד), ض (צ'אד), ط (טאא), ظ (ט'אא), ل (לאם), ن (נון). שאר האותיות (ראו במדריך ההגייה) הן אותיות ירח.

2

שתי קבוצות האותיות נקראות כך משום שהמילה شمس שַמְס "שמש" מתחילה באות שין, שהיא אות שמש, ואילו המילה قمر קָמָר "ירח" מתחילה באות קאף, שהיא אות ירח.

3

כדי לזכור את אותיות השמש מורים לערבית בישראל המציאו משפטים שונים בעברית, שהמפורסם בהם הוא "סרטן זללן צד רשת". כל אות במשפט הזה מייצגת אות שמש אחת – س، ر، ط، ن، ز، ل، ص، د، ر، ش، ت – אך האות ט מייצגת גם את ט' ظ, האות צ מייצגת גם את צ' ض, והאות ת מייצגת גם את ת' ث.

4

בעולם הערבי מקובל יותר דווקא ללמוד בעל פה את אותיות הירח, מתוך ידיעה שכל שאר האותיות הן אותיות שמש. אחד המשפטים היפים שמשתמשים בהם כדי לזכור את אותיות הירח הוא זה: ابغ حجك وخف عقيمه – אִבְּעִ' חַגַּ'כַ וַחַ'ף עַקִימַהְּ, שפירושו "בקש לקיים את מצוות החג' שלך והישמר מהפיכתה לדבר עקר". במשפט מופיעות כל אותיות הירח, וכל אחת מופיעה רק פעם אחת. המילה הראשונה היא ציווי של הפועל بَغَى "השתוקק ל-, חפץ ב-"; המילה השנייה היא حَجَّكَ – החג' (מצוות העלייה לרגל למכה) שלך; המילה השלישית היא צורת הציווי של הפועל خَافَ "פחד", כלומר – "פְּחַד!"; המילה האחרונה היא عَقِيم "עקר, תפל, לא פורה" ויש בה כינוי חוזר למילה חג' – כלומר היות החג' עקר ותפל.

5

למרות המשפט היפהפה העוסק במצוות החג', מורים מספרים שתלמידים הרבה יותר נהנים כשמלמדים אותם את אותיות הירח בעזרת המשפט הבא: جحا غبي فك مخه وقع – גֻ'חַא עַ'בִּי פַכַּ מֻחֻ'הֻ וַקַע = "ג'וחה טיפש, המוח שלו השתחרר ונפל".

6

החלוקה בין אותיות השמש לאותיות הירח באה לידי ביטוי אך ורק כאשר מצרפים למילים את "אל-" היידוע (הקרויה בערבית لام التعريف לאם א-תּעריף – בערבית מקובל להתייחס רק לאות לאם כסימן ידוע, גם אם בכתיבה מופיעות שתי אותיות "אל-"). כאשר "אל-" מצטרפת לשם הנפתח באות ירח, האות ל של "אל-" מנוקדת בסֻכּוּן (שווא, ْ) והיא נהגית כרגיל. למשל המילה المدينة (העיר) מנוקדת اَلْمَدِينَة ונהגית "אַלְ-מַדִינַה", משום שהמילה مدينة מתחילה באות מים م, שהיא אות ירח. לעומת זאת, כאשר "אל-" מצטרפת לשם הנפתח באות שמש, האות ל של "אל-" מאבדת את הסֻכּוּן ואינה מבוטאת כלל. במקומה, אות השמש שבאה אחריה מקבלת סימן שַדַּה (דגש, ّ) וההגייה שלה מוכפלת/מודגשת. למשל המילה السنة (השנה) מנוקדת اَلسَّنَة ונהגית "אַסְ-סַנַה", משום שהמילה سنة מתחילה באות סין س, שהיא אות שמש.

7

בערבית מקובל לכנות את הסוג הראשון של "אל-" הידיעה בשם اللام القمرية א(ל)-לאם אל-קמריה – כלומר אל- היידוע הירחית, המצטרפת לאותיות הירח. הסוג השני נקראה اللام الشمسية א(ל)-לאם א(ל)-שמסיה – כלומר אל- היידוע השמשית, המצטרפת לאותיות השמש. אגב, מה קורה כאשר מילה מתחילה בעצמה באות לאם? לאם היא אות שמש לכל דבר, ולכן הלאם (אל- היידוע) שמצטרפת אליה היא לאם שמשית, כלומר היא אינה מנוקדת בסֻכּוּן ואינה מבוטאת, אבל הלאם שבאה מיד אחריה (הלאם של המילה עצמה) מוכפלת ומקבלת שַדַּה.

8

אותיות השמש אינן סתם אוסף מקרי של אותיות. למעשה אלה אותיות שמייצגות את העיצורים הנהגים בכתר הפה (באנגלית coronals, העיצורים "הכתריים") – אלה הם עיצורים קדמיים, הנהגים בחלק הקדמי של הפה אך לא בשפתיים. רוב העיצורים הללו מבוטאים כאשר חוד הלשון נשלח קדימה ונוגע בשיניים או קרוב לשיניים, במכתש שמאחורי השיניים העיליות, ונוספים אליהם העיצורים השורקים, הנהגים בעזרת השיניים.

9

האות ג'ים ج היא מקרה מיוחד. בערבית ספרותית היא אות ירח לכל דבר, ולעולם היא אינה "בולעת" את הלאם של "אל-" היידוע. לעומת זאת, בלהגים רבים של הערבית המדוברת (שבחלקם הגדול הגה זה נהגה כ- ז'ים ולא כ- ג'ים) זוהי דווקא אות שמש, אם כי הדבר עשוי להשתנות בין דובר לדובר ובין אזור לאזור. בערבית קהירית האות מבוטאת גים (כמו ג בעברית) – ולמרות שהיא אינה מבוטאת בחלק הקדמי של הפה היא עדיין בדרך כלל אות שמש. למשל الجيش (הצבא) נהגה אִגְ-גֵיש. אגב, בערבית הקהירית גם האות כאף היא לרוב אות שמש – למשל במילה כמו الكلمة (המילה), שנהגית אִכְּ-כִּלְמַה.

10

בעברית יש המשערים כי תווית היידוע הקדומה היתה "הל-", אלא שהל' נבלעה לא רק לפני אותיות השמש, אלא למעשה לפני כל העיצורים, וזו הסיבה שבעברית יש דגש באות שאחרי ה' הידיעה (למשל הַבַּיִת, הַטִּיּוּל – דגש בכל האותיות מלבד אהחער, שאינן מקבלות דגש). כך, התופעה שמתרחשת בערבית רק בחצי מן העיצורים מתרחשת בעברית בכל העיצורים. אפשר להשוות את התופעה של אותיות השמש בערבית גם להידמות המלאה המופיעה בעברית בבניין התפעל למשל, כאשר הת' מתבטלת ומותירה במקומה דגש באות השורש שאחריה, הדומה לת' בתכונה מסוימת: *התטהר > הטּהר, התדפק > הדּפק. אכן, גם בערבית התופעה של אותיות השמש היא למעשה הידמות מלאה, שכן ההגה ל של "אל-" היידוע הוא בעצמו אות שמש, כלומר דומה בתכונה זו להגה שאחריו, כך שההגה השני "בולע" את הראשון. המונח הערבי המקובל להידמות מלאה הוא إدغام אִדְעַ'אם.

11

בהרבה בתי ספר מביימים הצגות ודקלומים המבוססים על הנושא של אותיות השמש והירח. בסרטון כאן, הילדה שמייצגת את "אל-" השמש אומרת: أنا اللام الشمسيّة، موجودة لكنّي مخفيّة. "אני הלאם השמשית, קיימת אבל נסתרת", משום שהלאם של "אל-" היידוע מאבד את קולו לטובת דגש באות השמש שאחריו. הילדה שמייצגת את "אל-" הירח אומרת: أنا الام القمرية، موجودة دائمًا وجليّة. "אני הלאם הירחית, קיימת תמיד וגלויה". אחר כך אומרת השמש: أنا معروفة وحروفي مألوفة نصف حروف الهجائية "אני ידועה ואותיותיי מוכרות, מחצית מאותיות האלפבית". אז הלאם הירחית אומרת: أنا محبوبة لأنني موضحة وجليّة، وحروفي تجود عليّ "אני אהובה משום שאני ברורה וגלויה, והאותיות שלי מיטיבות איתי (משום שאינן לוקחות ממנה את קולה). התלמידות מפרטות את אותיות השמש והירח, והתלמידה שאחראית על אותיות השמש מסכמת: حروف شديدة تحبّ الشِدّة ، تجد عليها علامة الشَدّة  - "אותיות חזקות שאוהבות עוצמה (הדגשה), תמצא עליהן את סימן השדה". התלמידה שאחראית על אותיות הירח מסכמת: أنا عائشة في وضوع السكون، دائمًا على رأسي السكون تدلّ عليّ "אני חיה חיי מנוחה (סֻכּוּן), על ראשי תמיד [סימן] סֻכּון שמצביע עליי". בסוף שתיהן אומרות: أكيد أطفالنا الحلوين، سهل عليهم ليعرفونا وبسهولة ليكتبونا "אכן, ילדינו המתוקים, עשה שיהיה להם קל לדעת אותנו ולכתוב אותנו".

12

והנה עוד סרטון ממצרים, שמשקף את העובדה שיש כל מיני סיפורי ילדים הנוגעים לנושא של אותיות השמש ואותיות הירח. למשל, מספרים על משפחה שיש בה שתי בנות תאומות, שמש וירח, וכל אחת הולכת לבית ספר אחר שבה יש תלמידים אחרים (אותיות אחרות). או, כמו בסרטון פה, מספרים על תאומים בנים שרבים על הצעצועים (28 האותיות), עד שכל אחד מקבל 14 צעצועים. שימו לב למיומנות הרבה של הילד החמוד, צלאח, שיודע להשליך בסוף הסרטון את המילים לסל הנכון – סל אותיות השמש לעומת סל אותיות הירח. בסוף הסרטון המורה שואלת את הילד מה מייחד את הלאם הירחית, והוא עונה: تُكتَب وتُنطَق "היא נכתבת ונהגית". אז היא שואלת מה מייחד את הלאם השמשית, והילד עונה: تُكتَب ولا تُنطَق "היא נכתבת ולא נהגית".

13

"אותיות השמש אותיות הירח" הוא גם שמו של רומן שפורסם בעברית בשנת 1991 (בהוצאת "כתר"), מאת הסופר הישראלי איתמר לוי (המוכר יותר כיום כמומחה לאיתור ספרים משומשים). דמות המספר ברומן הוא פלסטיני מבוגר שלא זכה ללמוד קרוא וכתוב בנעוריו, ולומד את האותיות הערביות כדי שיוכל לקרוא בקוראן ולהתפלל. ברומן יש 28 פרקים, כמספר האותיות בכתב הערבי. הנה טעימה קטנטנה מהספר: "במחברתי הרזה אני כותב. أ، أ، أ. כותב ומסתכל. בגאווה מסתכל. הרבה מלים, אמר לי אחי, מתחילות באות אַלִף. מלים חשובות. أ، أ، أ. לבד אני לומד. אנא, אנא, אני. אני זה באַלִף, ואבא באַלִף, ואריה באַלִף, ואחי באַלִף, ואלוהים מתחיל באַלִף. רק בשבילך, אללה, אני לומד לכתוב. רק בשבילך, אללה, לקרוא ולהתפלל ולהאמין. כבר הגעתי עד לאות השנייה, בַּא. עוד אדע לקרוא את הסיסמאות שכתבו לכבודך על הקירות".

מדריך הגייה: איך מבטאים את האותיות בערבית?

בכתב הערבי יש 28 אותיות, שכל אחת מהן מייצגת עיצור אחד (שלוש אותיות - א, ו, י - הן גם אימות קריאה, כלומר מציינות גם תנועות). כיצד הוגים את העיצורים של הערבית? להלן מדריך מקוצר להגייה בצירוף כמה הערות. המדריך עוסק בעיקר בהגייה בערבית ספרותית, ולכן ראשית מצוינת ההגייה בשפה זו, ורק לאחר מכן הערות על ההגייה בערבית מדוברת. עם זאת, אין לראות בכך מדריך שיטתי להגייה בערבית מדוברת, הראויה לדיון נפרד.

האותיות מופיעות תחילה בצורתן הנפרדת, ולאחר מכן מספר צורות נוספות (באותיות שיש להן יותר מצורה מובהקת אחת).

أ ـأ אַלִף – אות זו, כשיש סימן המזה ء מעליה או מתחתיה, נהגית כמו א עיצורית בעברית (במילים אדם, אור, זאב, מאיר). יש להגות הגה זה בבירור ובחדות גם כשהוא הוא מופיע בסוף הברה או אחרי תנועה. למעשה זוהי ההגייה של סימן ההמזה ולא של האות א. סימן ההמזה עשוי להופיע גם על כיסא של האות יאא (ئ), על האות ואו (ؤ), או לבדה בשורה (ء) - בכל מקרה ההגייה היא א עיצורית. אלף שאין עליה סימן כזה אינה נהגית כלל, או משמשת לציון תנועת A (אַ) ארוכה. נסו לתרגל את הגיית המילים הבאות, שבכולן יש א עיצורית: أسد אַסַד ("אריה"), مسؤول מַסְאוּל ("אחראי"), ماء מַאאְ ("מים"), بئر בִּאְר ("בּאֵר"), جزء גֻ'זְאְ ("חֵלֶק").

ب بـ בַּאאְ – כמו ב דגושה בעברית (במילה בָּנָנָה).

ت تـ תַאאְ – כמו ת בעברית (במילה תלמיד).

ث ثـ תַ'אאְ – כמו th באנגלית במילה think. זהו הגה בין-שיני – כדי להגות אותו, יש לפתוח מעט את הרווח בין השיניים העליונות לתחתונות, לשים ברווח את קצה הלשון, ולנשוף אוויר בלי להפעיל את מיתרי הקול (כמו בלחישה).

ج جـ גִ'ים – כמו j באנגלית במילה joke, או כמו ג' בעברית במילה די-ג'יי. בערבית המדוברת באזורנו, הגה זה מבוטא בדרך כלל כמו ז' בשם הצרפתי ז'ורז' (כמו s באנגלית במילה pleasure). בערבית של קהיר ושל עוד מספר מוקדים עירוניים במצרים ובתימן האות מבוטאת כמו ג עברית (במילה גדול).

ح حـ חַאאְ – כמו ח בעברית בהגייה מזרחית. להגיית צליל זה נסו להגות את ההגה ה (כפי שנושפים על זגוגית כדי להעלות בה אדים), אך נסו באותו זמן גם להצר את מעבר האוויר בעומק חלל הפה.

خ خـ חָ'אאְ – כמו כ רפה בעברית (במילה מכשיר).

د דַאל – כמו ד בעברית (במילה דלת).

ذ דַ'אל – כמו th באנגלית במילה that. זהו הגה בין-שיני – כדי להגות אותו, יש לפתוח מעט את הרווח בין השיניים העליונות לתחתונות, לשים ברווח את קצה הלשון, ולהוציא אוויר תוך כדי הפעלת מיתרי הקול (כמו בהגיית האות ז).

ر רַאאְ – אות זו מקבילה לאות ר בעברית אך יש להגות אותה בעזרת חוד הלשון כמו ר ספרדית, איטלקית, או רוסית. להגיית צליל זה, מקמו את לשונכם כאילו אתם עומדים להגות את האות ד; כעת נסו להוציא אוויר כך שהלשון תרטוט על גבי המכתש שמאחורי החניכיים (לשם כך הלשון צריכה להיות רפויה מעט). רטיטה אחת כזאת דומה להגיית האות ראא שאינה מודגשת. רטיטה ממושכת מקבילה לאות ראא כשיש עליה דגש.

ز זַאי – כמו ז בעברית (במילה זיקית).

س سـ סִין – כמו ס בעברית (במילה ספר).

ش شـ שִין – כמו ש בעברית (במילה שלום).

ص صـ צָאד – אות זו מייצגת ס נחצית. היא נהגית בדומה ל-ס (במילה ספר), אלא שהחלק האחורי של הלשון מורם מעט, כך שהצליל מופק בחלקו בעומק חלל הפה. אות זו לעולם אינה נהגית כמו צ עברית.

ض ضـ צָ'אד – אות זו מייצגת על פי רוב ד נחצית. היא נהגית בדומה ל-ד (במילה דלת), אלא שהחלק האחורי של הלשון מורם מעט, כך שהצליל מופק בחלקו בעומק חלל הפה. יש ההוגים הגה זה כד'אל נחצית.

ط טָאאְ – אות זו מייצגת ת נחצית. היא נהגית בדומה ל-ת (במילה תלמיד), אך בשני הבדלים: (1) בהגיית טאא החלק האחורי של הלשון מורם מעט, כך שהצליל מופק בחלקו בעומק חלל הפה; (2) טאא לעולם איננה מנושפת, כלומר בשונה מתאא, שיכולה להיהגות תוך כדי הוצאת פרץ של אוויר (הדומה להגיית ה מיד לאחר ת), אחרי ט אין פרץ אוויר כזה; אם תחזיקו דף נייר מול הפה, שימו לב שהגיית העיצור ת עשויה להרעיד את הדף ולהדוף אותו קדימה; הגיית ט אינה אמורה להדוף את הנייר.

ظ טָ'אאְ – אות זו מייצגת ד'אל נחצית. היא נהגית בדומה ל-ذ (האות ד'אל), אלא שהחלק האחורי של הלשון מורם מעט, כך שהצליל מופק בחלקו בעומק חלל הפה. יש ההוגים אות זו כמו זאי נחצית, כלומר כמו ז עברית (במילה זיקית), אך בעומק חלל הפה.

ع عـ ـعـ ـع עַיְן – כמו ע בהגייה מזרחית. אם אתם מתקשים בהגיית עיצור זה, נסו את שני הטריקים הבאים שדוברי אנגלית משתמשים בהם: (1) יש המשווים את ההגה לצליל הנוצר בהתחלה של הקאה – הוצאת אוויר תוך יצירת חסימה בעומק הלוע; (2) יש כאלה המצביעים על קרבה בין הגה זה לצליל אאא... שאנו עושים אצל הרופא/ה בעת בדיקת גרון; אכן, אף על פי שצליל זה הוא עיצורי, הוא דומה בצלילו לתנועת אַ עמוקה אך מעט חסומה, כאשר הפה פתוח לרווחה.

غ غـ ـغـ ـغ עַ'יְן – הגה זה דומה בצלילו להגה ר במבטא של רוב הישראלים, או ל-ר צרפתית – צליל המופק בלוע או בחלק האחורי של חלל הפה.

ف فـ פַאאְ – כמו פ רפה בעברית (במילה נוף).

ق قـ קָאף – זהו עיצור ענבלי סותם אטום. הוא נהגה בדומה ל-כּ דגושה בעברית (במילה כּדור), אך הקול נוצר על ידי מעין נקישה (חסימה ושחרור) של החלק האחורי ביותר של הלשון בגב חלל הפה - הענבל. אם אתם מתקשים בהגיית צליל זה נסו לומר כמה פעמים אַ אַ אַ ואחר כך כמה פעמים כַּ כַּ כַּ. כעת, נסו לחפש את הצליל שבין שני הגיים אלו - נסו למשל להגות את שניהם בו-זמנית - כלומר להגות מעין כּ אבל אחורית יותר, הקרובה יותר לאלף עיצורית. בערבית מדוברת, הגה זה מבוצע בדרך כלל (למעט מספר מילים השאולות מן הערבית הספרותית ונהגות תמיד כמו קאף) כמו א עיצורית בלהגים העירוניים, כמו ג בלהגים הכפריים, או בדומה לקאף ספרותית אצל הבדווים. יש גם בדווים ההוגים "גאף" - הגה קולי כמו ג בעברית אך בעומק חלל הפה.

ك كـ כַּאף – כמו כּ דגושה בעברית (במילה כּדור).

ل لـ לַאם – כמו ל בעברית (במילה לשון).

م مـ מִים – כמו מ בעברית (במילה מנוף).

ن نـ נוּן – כמו נ בעברית (במילה נקניק).

ه هـ ـهـ ـه הַאאְ – כמו ה בעברית (במילה המון). אצל דוברי עברית רבים הגה זה נבלע ונהגה כמו א או אינו נהגה כלל. בערבית יש להקפיד על הגייה ברורה של ההגה – כמו כשנושפים על זכוכית כדי למלא אותה באדים.

و וַאו – כמו w באנגלית במילה window.

ي يـ ـي יַאאְ – כמו י עיצורית בעברית (במילה יד).